חלמתי עליך/ פופו
דודי יפה ויקר! שוב באת אלי בחלום ושוב יפה עם מבט כזה שרק לך היה, הרבה אני לא זוכרת מהחלומות אך המבט, העיניים היפות והרוך המשתקף מהן קיים בכל חלום, אני זוכרת שביקשתי ממך משהו בחלום וכמו תמיד, ללא היסוס ובלי שאלות שלפת את עזרתך, כמו תמיד, נמצא שם מתי שרק צריך. דודי זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך (נרות זכרון אני מדליקה ואדליק תמיד), אני רוצה לכתוב ולספר לכולם מה שהם כבר יודעים עלייך כל כך טוב, נכנסת לאתר מדי יום וצמאה לעוד סיפורים שכותבים עלייך,לעוד מידע שתמיד ידעתי במילא שקיים בך, כל כך מתגעגעת וכמו כולם הזמן רק הופך את הגעגועים לחזקים יותר, עוד מעט חלפה לה שנה ונדמה כאילו הכל היה אתמול והתקווה תמיד שזה לא קרה בכלל, כל שיר,כל אופנוע, כל שחקן, הכל פשוט מזכיר אותך. דודילה! אוהבת ומתגעגעת מאוד ומחכה לעוד ביקורים נעימים בחלומותיי. ת.נ.צ.ב.ה ידיד נפש יקר.
מכתב לדודי/ נתן מושייב
דודי היקר ככל שהזמן חולף הגעגועים חזקים מאוד וההבנה שלא ניפגש מעיקה מאוד יש ימים דודי שאתה פשוט לא יוצא לי מהראש אני מנהל איתך ממש דיונים רק חבל שהכל כ''כ מרחוק אתה יודע דודי רציתי לומר לך שברגעי האושר בחיי ומצד שני ברגעים פחות טובים אני ממש מרגיש אותך דודי אני ממש שומע אותך אני יכול ממש לראות אותך מחייך כועס מקשיב. דודי לעולם לא אשכח אותך איש יקר. אדם מיוחד פיקח וטוב לב ציניקן כן דודי טוב לב ציניקן שלקח ת'חיים בקלות. אוהב אותך וחושב עליך המון אתה ממש המלאך השומר היה שלום אחי
דודי יקר שלי/ סיגל סלע (באסטקר) דודינקה, יקר לפני יומיים חלמתי עליך, סוף סוף חלמתי שאנחנו, המשפחה והחברים הקרובים ביותר, יושבים במין מעגל, לאחר ההזכרה שלך (שנה) ומדברים, כמובן בעיקר עליך איש מדהים שכמותך. פתאום אתה מופיע כך בתוך המעגל ומצטרף אלינו ולשיחותינו כאילו לא קרה דבר וכאילו הכי טבעי שתהיה איתנו. התעוררתי באמצע הלילה, אחרי החלום והרגשתי תחושה מוזרה, מצד אחד עייפות כבדה מאוד, אפילו מעיקה ומצד שני תחושה של שלווה ואושר, הרגשתי שאתה איתי, מחזק אותי, מעודד אותי. אתה יודע דודי, תמיד כשהייתי מוטרדת או מאוכזבת, כועסת מאוד ממשהו, איך שהוא כשהייתי מדברת אתך, הייתי נרגעת, מקבלת פרופורציות, אתה היית מסדר לי את הדברים בראש, אפילו בשיחת טלפון; כך הרגשתי בלילה זה לאחר החלום. אוהבת אותך סיגי
אז מה? מה עכשיו? יש לי כל כך הרבה להגידאבל אני לא יודע איך. איזו מילה לומר? איפה להשחיל אותה? רוב הפעמים כשחשבתי עליך והתחלתי לבכות כמו תינוק היה בחדר בפנימייה, כשאף אחד לא נמצא או כשכולם ישנים,מדפדף ומהרהר מול התמונות ששורפות כל פעם מחדש בלב. נשבע לך-עד עכשיו כל תמונה ותמונה גורמת לי להיבהל מחדש מזה שאני רואה אותך רק שם בתמונות ומאמין...שיום אחד תבוא. אבל עד עכשיו זה לא קרה, ולא עובר יום בלי להיזכר לשנייה לפחות, לא משנה באיזה הקשר זה, גם אם משהו דיבר על הדבר הכי לא קשור, גם אם אני רואה משהו מסוים שסתם מזכיר לי אותך, אני פתאום חושב לעצמי-דודי היה...וממשיך את המשפט במשהו שעשית, על התחביבים, האופי, דרך התנהגות, כשהיית איתי, כשהייתי קטן ושהיינו לבד ודיברנו על הדברים הכי שטותיים בעולם ואני תמיד חשבתי לעצמי איך לעזאזל יש לו כוח לדבר עם ילד שקטן ממנו ביותר מעשר שנים על דברים מפגרים כאלו?! תדע לך שרק מהדברים האלו ומדרך ההתנהגות שלך אני שאבתי המון. זה בהחלט השפיע עלי! אז כן- כל דבר כמעט מזכיר לי אותך ולכן אין יום שלא עובר בלעדיך. אבל זה רק נשאר ככה ולא משתנה. לא באת עד עכשיו וככל שעובר הזמן אני מבין טוב יותר, שאולי אין סיכוי באמת שתבוא, וכך עם הזמן אני משלים עם זה יותר ויותר, וחי עם זה, והתחושה המרה הזו כשאני מסתכל על התמונות ובוכה כמו ילד לבד, כבר לא חזקה מספיק כדי שאני אתחיל לבכות ובאמת אני כבר לא בוכה מול התמונות או כשאני חושב עליך מספיק זמן בשביל להתחיל להזיל דמעה. כי אולי בכיתי מתוך כעס עליך, עלי, על אלוהים, על מי לא?! כעסתי כי לא באת עדיין, או שאני חי בסרט עמוק, או שאלוהים עדיין לא החזיר אותך, או שהדפוק הזה מהכביש שלח אותך לשם!... וככה בסערה שכזו יוצאות הדמעות.
אז אני כבר לא כועס על כלום (כמו כל כעס שיורד לי בסופו של דבר, גם אם הוא נמשך שנתיים) ובאמת כבר התחלתי להשלים עם זה לאט ובשקט ( ועדיין-נראה לי שאני בחיים לא אשלים עם זה במאה אחוז). ונראה לי שהגיע הזמן שאני אחלוק את הכאב שיש לי עם עוד כאלו שאוהבים אותך, ויש הרבה כאלה והם תמיד יזכרו ויאהבו (עוד סיבה למה לקחת ממך כל כך הרבה). מזל שיש מקום בו אפשר לחלוק את הכאב הזה....
אפשר לומר שעד עכשיו אני הייתי נגד הכתיבה באתר, תמיד נכנסתי אליו וקראתי את הכל, אבל היה לי נוח לכאוב לבד, בלי שאף אחד ידע שזה ככה. ועוד סיבה- עכשיו אני כבר יותר משלים עם זה שאתה לא פה. אז הנה, הגיע הזמן שאני גם אשתף אנשים בכאב שלי...זה בערך מה שאני מרגיש.
כמו כל דבר אצלי-לקח לי זמן עד שהוספתי את זה לאתר. אז אני רק אוסיף עוד משהו קטן- היית חסר לי מאוד בחתונה....
אי אפשר לעכל/ סיגל סלע (באסטקר)
אחי יקירי אתמול חגגנו עם שמוליק וקרן את זבד הבת לביתם המתוקה, היא יפה כל כך... ישבתי עם חבריך המדהימים, ואתה היית חסר שם כל כך. הכל מתחיל לשקוע, העצב והכאב הופך לשגרה, אך יש להם מעין הסוואה, כזו, שהרי אי אפשר כל הזמן לשדר דיכדוך. אני חושבת עליך, לפעמים כועסת, אין לי אפילו מושג על מי, על כך שאינך, אני רוצה שוב, לשמוע את ההערות ההומוריסיטיות שלך, להקשיב לך מספר על העבודה, החברה, עינת, לשמוע את השאלות שלך: איך את? את בסדר? מה עם הילדים, אתה רוצה שוב לדבר איתם, אתה שואל מה עם אייבי, במה הוא עסוק ואיך הוא מרגיש, אתה מחכה שנפגש כבר, אתה מתגעגע... אתה חסר לי דודי, וכאילו שכל התמונות שבעולם לא מספיקות לי, אני רוצה לצעוק שכל העולם ישמע, עד שתחזור אלינו. החיים ממשיכים, אני מחייכת, עובדת, מתאמנת, דואגת לבית ולילדים, כאילו הכל בסדר, הכל כרגיל, אבל יש רגעים בהם אני שקועה בכאב גדול מאוד. אני מקווה שאתה במקום טוב, מאושר. אוהבת אותך סיגי
קשה לעקל/ נועם באסטקר
אח... דודי. תבין שעדיין לא כל כך עיקלתי. אני מעביר במוח את הדמות שלך ושואל את עצמי אם אכן הדוד הכל כך אהוב לא נמצא איתנו עוד היום. כשאני אומר לעצמי ש- כן הוא לא נמצא איתנו עוד היום, אני מקבל שוק ומתחיל לחשוב על זמנים שבהם הייתי איתך. דודי, דיי קשה בלעדיך, קשה לי בלי הירידות שלך ובלי הבדיחות שעושות רק טוב. מצפה לראותך בעתיד! נועם שחולה עליך.
דודי יקר, אתה חסר לי/ סיגל סלע (באסטקר) (אחות)לקריאה
דודי יקר, אתה חסר לי/ סיגל סלע (באסטקר)
דודי, אחי היקר קשה לי מאוד עכשיו. לפני יום כיפור, דיברנו בטלפון, דברים קשים, רצית לתמוך, לעזור, אמרת שצריך לדבר, שזה לא לטלפון, אמרת לי "סיגי תחכי מעט, אני אבוא ביום כיפור, אני אהיה איתך ונדבר, אני רוצה להבין הכל, לנסות לעזור..." אחר כך, קיבלתם את המפתח לדירה לה ייחלת כל כך, ודחיתם את בואכם לסוכות. חיכיתי בסבלנות שתבוא, שתרגיע, שתעשה קצת סדר בתפזורת המחשבות, כמו שתמיד ידעת לעשות, אתה תמיד היית שם בשבילי כשהיה לי קשה, גם כשהיית רחוק. שאלת אותי בטלפון, אם זה בסדר לדחות לסוכות, "אם תגידי לי שבכל זאת אבוא בכיפור, אעזוב הכל ואבוא בכיפור...", עניתי שזה בסדר, חשוב שתהיו רגועים ומאושרים עם הדירה, ואני אחכה עד סוכות, כשניתקנו, הרגשתי כאילו שיש לי בתוך הבטן גוש בטון. דודי אח מקסים שלי, אני זקוקה לך עכשיו, יותר מתמיד, אני עדיין מחכה שתגיע, אני מנסה לדבר עם עצמי, כאילו שאני מתייעצת אתך, מנסה לענות לעצמי את התשובות שלך, לחזק את עצמי כאילו זה אתה. תן לי סימן, תראה לי את הדרך. מתגעגעת אליך
לכול נר יש שם ולנר שלך קוראים נשמה. וכמה זה אירוני להדליק לך נר נשמה ביום ונר שמחה בלילה. רציתי להגיד לך שנולדה לי ב-08/03/06 ילדה מדהימה,וקראנו לה ליאור,וליד כול שמחה יש גם עצב,לצערי היא לא תזכה להכיר אותך חבר יקר. אני יודע שאתה מאושר בשבילי שם למעלה,כי ככה אתה,כשטוב לאחרים טוב לך.
מתגעגת אליך דודי/ הדס באסטקר (אחיינית של דודי)לקריאה
מתגעגת אליך דודי/ הדס באסטקר
שלום דודי, זאת הדס, אני רוצה שתחזור אליי, אני אוהבת אותך. אתה יכול להסביר לי למה אלוהים לקח אותך, אני רוצה שתחזור אליי. אתה יודע שאני בוכה ומתגעגעת אליך ורוצה שנהיה ביחד ונשמח. אני לא מבינה, למה אתה לא פה. היום שמענו את השיר שמורו כתב ושר לך, ובכיתי ממש, זה מאוד מרגש. דודי, אני מאחלת לך שיהיה לך טוב והמון אהבה ואולי תחזור אלינו אוהבת אותך ומתגעגעת הדס
מדוע אינך פה דודי?/ עדי באסטקר (אחיינית של דודי)לקריאה
מדוע אינך פה דודי?/ עדי באסטקר
דודינקלה מדוע אינך פה? אתה יודע שאני בוכה המון, אתה רואה אותי? אז רק תגיד לי, אני לא כועסת, אני רק עצובה כי עכשיו אתה לא פה ואני מתגעגעת אליך מאד. אני יודעת שאתה בגן עדן, אבל איפה גן העדן הזה? אולי אתה תחזור? או שיש גלגול הבא? אתה תחזור אלינו? דוד יקר שלי, אני מתגעגעת אליך! כבר אמרתי זאת, אך אני לא יכולה להפסיק להגיד לך את זה, כי אתה לא כאן. אני אוהבת אותך, חסרים לי הביקורים שלך בבתינו, החיוכים. זה לא הוגן כי אתה לא הייתה איתנו מספיק למה דוקא אתה הלכת? דודי, תנוח על משכבך בשלום ובשלווה אוהבת אותך מאוד עדי...
לקריאה
סגור
