דודי. מהיום שנפתח האתר אני מנסה לחשוב מה לכתוב לחבר שהיה ואיננו. הרי כולם כתבו מה אתה או יותר נכון מי היית.ואני,אני רציתי לצעוק כל-כך חזק שכל העולם ישמע שדודי סלע לא איתנו יותר. אבל הקול לא יצא לי,אפילו לבכות לא הצלחתי. כל דבר מזכיר לי אותך,כאילו בגלגל"צ החליטו מאז יום מותך לנגן רק שירים שאהבת.
מה אני יגיד דודי,לפחות הכרנו את מי שאוהב אותך.הכרנו את המשפחה במצפה (כמה שהעולם קטן),הייתי אצל אבא שלך בבית,אצל סיגל בבית ואירוני לחשוב שאני פעם בחודש במצפה ולא הייתי אף פעם בעודך חי בבית של סיגל ואביך בצלאל,הכרנו את משפחתה של עינת,חבריך לעבודה ועוד רשימה גדולה של אנשים מין העבר. המשותף לכולם זה שכולם רחשו לך כבוד. פעם קראתי משפט שלדעתי מאפיין אותך "משימתו העילאית של מנהיג בעל חזון היא לאפשר לאנשים שהוא מנהיג למצות את מלוא הפוטנציאל הצפון בהם באמצעות עבודתם,ע"י כך הוא מעריך ומכבד אותם ואת חייהם". אני יודע שזה נשמע כמו משפט צבאי,אבל קודם כול אני בצבא ודבר שני אין ספק שאתה הנהגת אנשים וגרמת להם להרגיש בטוחים לידך.
דודי, קרן בחודש השישי ואנחנו מחכים לילדה הקטנה וההודית שלנו.
דודי, אני אוהב אותך ואתה חסר לי תשמור על יקירנו למעלה כמו ששמרת עלינו למטה. אני עושה מה שאתה היית רוצה שנעשה וזה להמשיך במעלה הדרך חזקים יותר . אנחנו תומכים אחד בשני כמו שרצית ובטח אתה גאה לראות את כולנו נפגשים לפחות פעם בשבוע .
אי אפשר להזכיר את דודי בלי להזכיר את האהבה הגדולה שהיתה לו מאז ומתמיד, לאהבה הזאת קראו מוזיקה. עוד שהיינו נערים צעירים[וכמובן יפי מראה]בגיל 14 -15 היינו מבריזים מספסל הלימודים לכרך הגדול ,תל אביב. לוקחים את קו 36 מאור יהודה לתחנה ומתחילים להסתובב,התחנה הישנה,אלנבי,שנקין, דיזינגוף ,ומחפשים את כל חנויות התקליטים[האוזן השלישית,פיקדילי ,החור בשחור]. ברגע שנכנסנו לחנות אושר גדול היה על הפנים ואז מחפשים תקליטים נדירים[בוטלגים] במהדורות הכי ישנות[לרוב לד זפלין ]עם האיכות הכי עתיקה. החזרה הביתה היתה תענוג השלל בידינו!!!!! לאורך השנים התבגרנו התגייסנו,נסענו חזרנו אבל החוט המקשר בין כל החבורה מורו ,דבוש,רונן,נתן,שמוליק,חיים,מורי ,גבי, אנוכי וכמובן דודי היה האהבה למוזיקה. לי באופן אישי כל המוזיקה השירים והמנגינות הם תחנות ותמונות מדודי. לפני 4 שנים פתחתי עסק,וביקשתי מדודי שיצרוב לי דיסק לחנות כי "נשבר הזין מגלגל"צ," כמובן שלא היה צורך לומר איזה שירים כי סמכתי עליו שכל מה שיהיה יהיה סוף הדרך. אחרי זמן מה קיבלתי את הדיסק והשמעתי אותו בחנות,כל מי שנכנס שאל"זה רדיו או דיסק?," ואני אומר זה "חבר שלי עשה לי אוסף" [על הדיסק הוא רשם "אוסף רוק קלאסי"]. כשדודי נהרג אני שומע אותו שוב ושוב ושוב, קשה לי דודי ואני בוכה אבל בהאזנה לדיסק ולשירים שהוא עצמו בחר מבינים כמה רגיש,אוהב ,מיוחד וגם בועט הוא היה. בחירת השירים מצמררת ומדהימה,השיר האחרון בדיסק הוא"המשך לזרוח יהלום מטורף"וזה מה שדודי היה בשבילי יהלום מטורף. אז הנה הוא "האוסף של דודי"בשביל כל מי שאהב אותו ורוצה לחוש בו דרך המוזיקה. תורידו באינטרנט,תצרבו,תרשמו זה דודי. השירים נערכו בסדר שדודי עשה לי בדיסק. lets stay together-marvin gaye hurrican-bob dylan boys dont cry-the cure all the young dudes-david bowie soldier of fortune-deep purple people are strange-the doors after midnight-eric clapton all allong the watch tower-jimi hendrix I LOVE ROCK N ROLL-joan jett n the blackhearts tangerine-led zeppelin over the hills and far away-led zeppelin comfortably numb-pink floyd satisfaction-the rolling stones rock n roll suicide-david bowie ziggy stardust-david bowie [אקוסטי] SHINE ON YOU CRAZY DIAMOND-pink floyd
"המנגינה לעולם נשארת......."[לד זפלין] אוהב,מתגעגע. חברך,שלומי בשארי.
Dudi/ Selma Gelman and the Mintz Family (cousins)לקריאה
Dudi/ Selma Gelman and the Mintz Family
Dudi, those of us who were privileged to meet you immediately saw the warmth and friendliness emanating from your inner being and were able to feel a close and special kinship with you. The love that you shared with your wife was truly admirable. You will surely be missed by all. May your memory be blessed forever. With much love and sorrow, The Mintz Family and Selma Gelman
שום שיר כבר לא יחזיר אותך..ובכל זאת חיברתי אחד בשבילך./ נעמה (ידידה מהעבר .)לקריאה
שום שיר כבר לא יחזיר אותך..ובכל זאת חיברתי אחד בשבילך./ נעמה
פרח. ...
בערוגה מלאת פרחים צבעונייים ישנו שושן יחיד ומיוחד בעולם מלא אנשים כה שונים נכנסת כמלאך בלב של כל אחד
והערוגה יפה מכולן כי בה פורח השושן ויפה מכל גם העולם כי אתה דודי, בו שוכן רענן...
פזמון: ודוד יפה עיניים הוא רואה בשושנים אוי ,דוד יפה עיניים, אנחנו לא מאמינים...
ובוקר סתיו אחד ,נורא מכל ילד אחד קטן קטף את השושן ובוקר סתיו אחד, אלוהים אחד גדול קטף את המלאך שאותו לנו נתן.
הילד השאיר חור קטן בגן המלבלב ואלוהים השאיר חור גדול אצלנו בלב.
שאלתי את האל ,"מדוע?"..וחיכיתי לתשובה שאלתי את הילד ,"למה" והוא השיב לי באהבה: "פרח נדיר שכזה לא יכול להשאר רק בערוגה, מקומו בגן עדן ..דרכו בשושנים סוגה.. כי לכל מקום שאליו הוא יגיע ,אור גדול לכולם יופיע."
ואני הבנתי , מלאך..לא היה זה חלום, אלוהים אותך לקח כדי לעזור לו שם במרום. רק חשוב לנו שתדע דבר אחד אנחנו כאן למטה, לא נשכח אותך לעד.
פזמון..: ודוד יפה עיניים הוא רואה בשושנים ודוד יפה עיניים ,לעד תשאר בן 29 שנים...
היי דודי ! אז איפה אני אתחיל? בכאב? הנורא של האובדן?, בכעס? על גורל אכזר? בגעגועים לבן אדם מדהים? עבר כיותר מחודש ימים ואני לא רוצה ולא מוכנה לעקל את העובדה שאתה לא איתנו, שלא תתקשר יותר למורו, שלא תגיע לכאן אם האוזניות באוזנך ותשיר כמו תמיד, שלא תהיה לצדה של עינת שכל כך אהבה אוהבת ותאהב אותך... אני מקווה שאתה רואה אותה ושומר עלייה היא זקוקה לזה....... דודי! אתה בטח יודע כמה קשה למורו! היית לו אח, חבר ואפילו אבא, תמיד ידעתי שבשעת צרה דודי הוא הכתובת, וגם כך מורו ידע ללא מילים ללא דיבורים, תמיד אבל תמיד ראינו אותך ברגעים החשובים. דייזי (אמא של מורו) שבורה ולא מאמינה שדודי "שלה" הלך ולא יחזור! ביום של התאונה מורו אמר לי דבר שחרוט בליבי ולא אשכחו לעולם: " החברות שלי עם דודי היתה ארוכה כל כך ועם זאת כזאת טהורה, נקייה ללא ריבים..." אף פעם לא רבתם, תמיד האמנת בו ונתת לו תחושה של ביטחון בכל דבר שעשה, עודדת אותו ודחפת אותו להמשיך בדברים שעשה, והוא העריך אותך וכיבד אותך על כך. דודי תשמור עליו גם מאיפה שאתה! הוא מתגעגע אלייך נורא. אני מצטערת בשבילו ובשבילי ובשביל כל מי שהכיר אותך שלא תהיה פה ובמיוחד בשבילך שלא זכית להנות מן העבודה הקשה.......... לא נשכח אותך לעולם תמיד תהיי בליבנו ונזכור את האדם המיוחד!!!!!!!!
דודי- חבר אמת לשבוע ./ ירון יאיר
את דודי הכרתי ב9.3.05 . אימי , שוש יאיר ז"ל , עבדה בישראכרט כ שלוש שנים ולמרות שהיתה מבוגרת משאר העובדים במחלקה יצרה קשרים נהדרים עם החברה הצעירים וביניהם דודי. לא פעם היא סיפרה לי עליו ועל עוד מס' חברים צעירים שהכירה. את דודי כאמור, הכרתי יום לאחר שאימי קיבלה ארוע מוחי קשה והוא הגיע לבקרה בביה"ח. פשוט נדהמתי ונפעמתי מקסמו ,מראהו אך יותר מכל נגעה בי רגישותו . באותו שבוע נורא עבורי, כשאימי היתה ללא הכרה הוא הגיע שוב ושוב לבקר, היה יושב ליד מיטתה ומביט בה בכאב ורחמים. בימים שלא יכל להגיע, התקשר בוקר וערב לוודא מה מצבה. דודי הפך באותם ימים להיות חבר נפש אמיתי . שואל, חוקר,מתעניין, מנחם ,מרגיע וכמובן שותף מלא לאבלי במות אימי ,כשבוע לאחר מכן. היה לי העונג והכבוד להכיר אותו וקיבלתי בתדהמה וכאב את מותו. דודי ייזכר בעיני כאדם צעיר ויפה ,רגיש ואמיתי , חבר אמת שעמד לצידי בשעת צרה ,ממש כאחד מחבריי הטובים ביותר.
דבר אליי אחי, דבר אליי ספר לי, מה אתך... ספר לי מה אתה עכשיו...דבר אליי האם אתה אותו דוד יקר מפז, יפה, חסון וטוב עניים...
דבר אליי אחי, דבר אליי בקולך המיוחד, בשנינותך... בבדיחותך שאין כמותה...דבר אליי אולי נשב על כוס קפה, כמו תמיד, כך כאילו לא קרה דבר...
דבר אליי אחי, דבר אליי אתה איתי בכל מקום...אז תן סימן! אתה איתי, הרי אני מרגישה אותך... אתה מדבר אליי! אני יודעת זאת, אתה מדבר אליי וזה כואב ומרגיע כאחד
אחי...אתה... מדבר אליי... אז דבר אליי...דבר אליי...דבר אליי אוהבת אותך.
שלושים בלי דודי/ נתן מושייאב
היי דודי עברו להם שלושים ימים ואתה איננו מאז פטירתך דודי עברנו כמה מפגשים שבטח היית בהם איתנו אתה חסר דודי . אחרי שהיינו בבית הקברות בגילוי מצבה מייד נסענו למצוות הברית של לי רון בנו של חברנו רונן ואז עוצמים את העניים ושואלים איך זה יכול להיות הדבר המשונה וההזוי הזה מעצב לשמחה אבל אני דודי רואה גם בדבר הזה שליחות שלך לגרום לנו לשמוח קצת בטיימינג שכזה מאוד שמחתי כשראיתי את עינת אישתך ועידן גיסך הם מילאו חלל גדול החוסר דודי הזה כאב קצת פחות ממש ריגש ושימח אותי לראות אותם טוב דודי יקירי זה המצב אני מדבר אלייך בלשון עבר אבל מרגיש אותך ליידי חולם עלייך מדבר איתך ואתה תאמין לי בדרכיך שלך גם עונה אוהב ולא אשכך לעולם חבר ואח נתן
במעט הזמן שהספקתי להכיר אותך אני יכולה לומר חבל. הפנים שלך, החיוך המקסים שלך - חסר לכולנו. דודי כשנודע לי שהוקם אתר זכרון לכבודך, הרגשתי שאני חייבת להביע את הכאב והצער העמוק שאני מרגישה מאותו יום שאתה לא נמצא. לראות אותך - בבוקר, באמצע היום בחדר האוכל כל כך בולט אי אפשר היה אף פעם לפספס אותך. ועכשיו שאתה בכלל לא נמצא זה ממש כואב.
דודינה/ סיגל באסטקר (סלע)
דודינקה שלי עבר חודש, קשה לי מאוד דודי, אתה כל כך חסר לי. אתה יודע? חיפשתי ואספתי את כל התמונות מהאלבומים שלי ושל אבא... מצאתי ביניהן תמונות נהדרות, אתה כל כך יפה, בכל תמונה, פשוט מקסים. ראיתי את התמונה הזו של שנינו בתוך המכנסיים הגדולים של חגי, אני בקושי מחייכת עכשיו וכשראיתי את התמונה הזו נזכרתי וצחקתי. דודינקה, אני יודעת שאין ברירה, אני מבינה שאתה לא איתנו ודבר לא יחזיר אותך אלינו, ובכל זאת הלב לא רוצה לקבל את זה, אני רוצה שתחזור כבר! אצלי בעבודה, על מסך המחשב מתנוססת לה תמונה מדהימה שלך עם עינת, שניכם כל כך יפים בתמונה זו, ואתה דודי כל כך חי וכל כך מוחשי בתמונה זו, כך יש לי את התחושה שאתה תמיד איתי אך אתה כל כך חסר. יש האומרים שהזמן ירפא את הכאב, אני לא יודעת כי ככל שעובר הזמן זה נהיה קשה יותר, עמוק יותר ושורף. אוהבת אותך, אח יקר.
ילד של העולם/ אלי בשארי (אבא של שלומי ומיכל)לקריאה
ילד של העולם/ אלי בשארי
דודי ימים רבים תהיתי אם לכתוב לך שכן אני "רק " אבא של החבר שלך , אבל בצורה בלתי מוסברת לעצמי אני נכנס לאתר המוקדש לזכרונך לעתים תכופות , קורא שוב ושוב , בוהה דקות ארוכות ונפרד ממך לשלום עד הפעם הבאה. אתה יודע , דודי , עד היום חשבתי לעצמי שכל ההספדים ודברי הזכרונות הם בוודאי מוגזמים ונאמרים בהתאם למסורת היהודית היפה שיש לאמר דברים בשבחו של ההולך מאתנו , אבל כשאני קורא באתר הזה אודותיך אינני רואה שום הגזמה , אדרבא , אני נוכח לדעת שיש עוד צדדים יפים באישיותך המקסימה. אני רואה שאתה מחייך ואומר לי יאללה מספיק תעביר הילוך אבל, לא , כך אני חושב באמת ובתמים. אתה יודע , לכל אחד יש את ה " דודי " שלו וכך הוא נושא אותך בזכרונו , לי זכור במיוחד היום שבו קבלת את רשיון הנהיגה שלך ובאת אלינו הביתה (שהיה כמו ביתך ) קורן מאושר וברוב "חוצפתך" שאלת אותי " איפה המפתחות של הרכב " ? כמעט התעלפתי , שהרי רכב לא נתתי לאף אחד , לא יודע למה ואיך הצלחת לשכנע אותי בדרככך המיוחדת למסור את המפתחות , אבל אצלי אין ארוחת חינם ותנאי מוקדם לכך היה שתשטוף את האוטו שיהיה מבריק כמו חדש וכך היה (בדיעבד הסתבר לי שהלכת לתחנת הדלק הקרובה לביתינו ) . מאז היה לנו הסכם בלתי כתוב , אתה עושה בשבילי את הסידורים הקטנים ובתמורה המפתחות ימסרו לך , נדמה לי ששנינו היינו מרוצים. ילד של העולם, לכל אחד ה " דודי " שלו , לנו היית כבן בית , נכון, כך כתבה לך מיכל בתי , אתה היית מעיר לה על דרך הופעתה והיו ביניכם " מריבות קטנות " כמו בין אחים והיא למרות שכעסה אני הייתי מרוצה כי ידעתי שאתה אוהב אותה ואיכפת לך ממנה. היית בביתינו ללא קשר לנוכחותו של בני שלומי , וראינו בך כבן משפחה. עם דסי היו לך קשרים חמים ואוהבים ותמיד ארוחה נוספת היתה על השולחן בשבילך דודי , מצידך הייתה נתינה רבה בכל דרך אפשרית. על החברות עם שלומי ושאר החברים אין מה לדבר , אחים הייתם , אני יודע כמה כל אחד מחבריך נותר עם פצע עמוק בלב . ילד של העולם , חיית בינינו כמו צמח בר . היה שלום דודי , כואב לי מאוד. אלי